אלופציה אריאטה היא מחלה שכיחה המתבטאת באובדן שיער בקרקפת או בכל מקום אחר בגוף. מתחילה בדרך כלל באובדן שיער באזור קטן עגול אחד או יותר. הקרקפת היא המקום הכי שכיח לביטוי המחלה, אך הזקן או כל אזור עם שיער בגוף יכול להיות מעורב לחוד או יחד עם הקרקפת. המחלה מופיעה בשני המינים באופן שווה ובכל גיל, אך שכיחה יותר בילדים ובמבוגרים צעירים.
מה הן צורות המחלה?
רוב החולים באלפציה אריאטה (90 אחוזים) מהחולים מפתחים רק מעט אזורים קטנים ועגולים של אובדן
שיער שגדל לאחר תקופה באופן ספונטאני. 
באחרים, מופיעים אזורים חשופים נרחבים ובמיעוט החולים אובד כל שיער הקרקפת -אלופציה טוטליס או כל שיער הקרקפת והגוף -אלופציה אוניברסליס.
זקיק השיער: באלופציה אראטה, זקיקי השיער נעשים מאד קטנים, מאיטים מאד את ייצור השערה ולא מצמיחים אף שערה נראית לעין מעל העור למשך חודשים או שנים. בכל צורות המחלה זקיקי השיער נשארים חיים ויכולים לשוב ולהצמיח שיער תקין באופן ספונטאני או תחת טיפול אפילו לאחר שנים רבות אך יכולים גם לשוב ולחלות.
מחלות נלוות, משפחתיות: אלופציה אראטה שכיחה יותר באנשים שהם עצמם או בני משפחותיהם סובלים מאטופיה כגון אסטמה, קדחת השחת ואקזמה אטופית או ממחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, זאבת אדמונית וויטיליגו. כמו כן שכיחה יותר באנשים עם סיפור משפחתי של אלופציה אראטה. בחלק מהחולים מופיע שינוי בצורת הציפורניים ובמעט הן נהרסות באופן קשה. פרט לכך החולים לרוב בריאים ואין מעורבות של אזורים אחרים בגוף. מבחינה נפשית המחלה יכולה להיות מתסכלת בעיקר בילדות ובנשים צעירות.
מה הוא מנגנון המחלה? מחקר בשנים האחרונות הראה שהמחלה היא אוטואימונית כלומר המערכת החיסונית בגוף מגיבה מסיבה לא ידועה למרכיב עצמוני בשערה וכתוצאה מכך מתפתח תהליך שתוצאו אובדן השערה. ממצאים קליניים ומעבדתיים מכוונים לכך שהמרכיב העצמוני קשור במלאנוציט שבזקיק השערה (התא שמייצר את צבע השערה).
מה הוא הטיפול? כיום אין ריפוי לאלופציה אראטה אך יש טיפולים שונים שיעילותם משתנה בין החולים כשלרב יותר יעילים במקרים היותר קלים. הטיפולים מעוררים את זקיק השיער לייצר שיער ויש להתמיד בטיפולים עד שהמחלה נפסקת. בחירת הטיפול תלויה בעיקר במידת אובדן השיער וגיל החולה.
כשפחות ממחצית השיער אובד… כשהמחלה מערבת אזורים מוגבלים של קרחות (כשפחות ממחצית השיער אובד) הטיפול לרב מורכב מאחת מהאפשרויות הבאות או שילוב שלהן:
זריקות סטרואידים (קורטיזון) – לאזורי וסביב אזורי העור החשוף פעם בחודש. אם שיער חדש צומח הוא בדרך כלל נראה תוך ארבעה שבועות. הטיפול לא מונע הופעת אזורי קרחות חדשים. תופעות לוואי מעטות- לפעמים מופיע שקע בעור המוזרק אך לרב התופעה חולפת מעצמה.
מינוקסידיל מקומי – תמיסת מינוקסידיל 5% פעמיים ביום יכולה לצמח שיער במחלה. קרקפת, גבות וזקן יכולים להגיב. אם שיער הקרקפת צומח באופן מלא, ניתן להפסיק את הטיפול. תמיסת מינוקסידיל 2% לבד איננה יעילה במחלה. ניתן לשפר את התגובה על ידי הוספת קרם קורטיזון חצי שעה לאחר השימוש במינוקסידיל. השימוש במינוקסידיל מקומי הינו בטוח, קל לשימוש ולא מוריד לחץ דם באנשים עם לחץ דם נורמלי. אף אחת מתמיסות המינוקסידיל איננה יעילה כטיפול במקרים בהם קיים אובדן מלא של שיער הקרקפת.
קרם או משחת אנטרלין – חומר דמוי זפת אותו שמים פעם ביום ולאחר כחצי שעה עד שעה שוטפים אותו. אם שיער חדש צומח הוא נראה לאחר 8-12 שבועות. אנטרלין יכול לגרות את העור ויכול, באופן זמני, לשנות את צבע העור המטופל לגוון חום. גירוי העור ושינוי הצבע מופחתים בשימוש בטיפולים שמשכם קצר ללא אובדן יעילות. חשוב לשים לב לא להכניס אנטרלין לעיניים ולשטוף את הידיים לאחר השימוש.
כשהמחלה מערבת אזורים נרחבים של קרחות…כשהמחלה מערבת אזורים נרחבים של קרחות (יותר ממחצית השיער אובד) אפשרויות הטיפול הנן:
קורטיזון בכדורים – קורטיזון הנלקח בכדורים חזק בהרבה בהשפעתו יחסית לזריקות קורטיזון. אך לקורטיזון בכדורים תופעות לוואי רבות ולכן נמצא בשימוש במעט חולים יחסית. בהפסקת הטיפול השיער שצמח נושר בדרך כלל.
מינוקסידיל מקומי (מינוקסי 2% ו 5% )– ראה לעיל.
טיפול אימוני מקומי – בטיפול זה גורמים לתגובת עור אלרגית ממגע על ידי כימיקלים (דיפנציפרון, דיניטרוכלורובנזן, SADBE). כ 40 אחוזים מהמטופלים יצמיחו שיער בקרקפת לאחר כחצי שנה של טיפול. פריחה מגרדת יכולה להיות לא נוחה במזג אויר חם בעיקר מתחת לפיאה נכרית.
פיאה נכרית – במחלה נרחבת הטיפולים הרבה פחות יעילים (במיוחד באלופציה טוטליס או באלופציה אוניברסליס). מסיבה זו פיאה נכרית היא אפשרות חשובה לחלק מהחולים.